בן יהודית ואברהם, נולד ביום י"ח באייר תרפ"ז (20.5.1927) בתל- אביב וסיים את בית-הספר לבנים "אחד-העם". בהיותו בן 11 הצטרף לתנועת "המחנות העולים". בהיותו בן 15 יצא להכשרה במעוז חיים ושנתיים היה רועה-צאן. בעבודתו זו הכיר את הבדווים, למד את שפתם ומנהגיהם, והם קראו לו בשם-חיבה: אבן יונס. במשך 4.5 שנים שירת בפלמ"ח ועבר עם חבריו להכשרה מגויסת בבית הערבה.

כשפרצה מלחמת-העצמאות היה מפקד פלוגה בחטיבת "כרמלי" וסייר מעולה. הוא ידע לעודד את פקודיו. "חברה, קדימה!" - נהג לומר בקרב, "ראו איזה חיפוי אני נותן לכם!" ("איני יכול לשבת בחיבוק-ידים! אחרים לא יעשו למעני! צריך להילחם באויב ולנצח. עלי לנקום דם אחי וחברי השפוך!" - כתב להוריו). אף כי אחיו נפל בבית קשת חמישה שבועות לפני שנפל בעצמו, לא הסכים לעזוב את יחידתו הקרבית והמשיך לפעול בה. הוא נלחם בסריס ובבית-סוריק.

לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים לבין היישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית-איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). כשנפצע, היתה בקשתו האחרונה מחבריו שחשו לעזרתו: "עזבוני, אל תסכנו את עצמכם". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים. אחרי נופלו הועלה לדרגת סרן. השאיר אחריו הורים, אח - שמואל ואחות - רחל.

זכרו הועלה בחוברת "נפל במלחמת-העצמאות", תש"ח.